ברי סחרוף אומר: "לאהוב את עצמך לא מול המראה, תיכנס לתוך", איזה אלבום יא אללה. קטונתי מלומר לברי משהו, אבל אני בעד שנאהב את עצמנו גם מול המראה. אסתטיקה זה דבר חשוב ותתפלאו או לא לדעת שאיך שאנחנו רואים את עצמנו במראה מושפע גם מאיך שאנחנו תופסים את מי שאנחנו בפנים וההיפך. זה תקף אגב גם כלפי אחרים – אנשים שאנחנו אוהבים נראים לנו יפים יותר. מתי שהוא כולנו שמענו את המשפט "פשוט תאהב את עצמך." הוא מופיע בספרי עזרה עצמית, בציטוטים באינסטגרם, ואפילו משתרבב לשיחות יום-יומיות. אבל מה זה באמת אומר? ואיך אפשר ליישם אותו כשיש ימים שאנחנו לא מרגישים שאנחנו לא משהו, שאנחנו לא ראויים לאהבה, אפילו מעצמנו?
שפת החלקים
כל אחד מאיתנו מורכב ממכלול של "חלקים" יש בנו חלקים חכמים, מחושבים, ויש כאלה ספונטניים, יצירתיים ואפילו ילדותיים. לעיתים יש גם חלקים מבקרים – הקול הזה שאומר לנו שאנחנו לא מספיק טובים. כמו בסרט המופלא "הכל בראש" החלקים הללו הם כמו צוות פנימי, שכל אחד מהם מנסה לעשות את העבודה הכי טובה שהוא יודע כדי לעזור לנו.
לדוגמה, אולי יש לך חלק שנוטה לרצות אחרים. הוא לא שם כדי לפגוע בך; הוא אולי מנסה להגן עליך מפני קונפליקט עם אחרים או עם חשש מדחיה. ומצד שני, יש חלק אחר שבאופן טבעי רוצה בשבילך כל מיני דברים – להגיד משהו, לקבל משהו, להיות משהו. לפעמים השניים מתווכחים, ואתה מרגיש תקוע באמצע.
כדי לאהוב את עצמך באמת, חשוב להכיר את כל החלקים הללו ולהתיידד איתם. גם עם אלה שנראים "מפריעים". אהבה עצמית לא נמדדת בכך שתמיד נהיה מרוצים ומושלמים, אלא ביכולת שלנו לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, עם כל המורכבויות והקולות השונים.
איך עושים את זה?
בטיפול ועם איש מקצוע 🙂 אבל אפשר לנסות גם לבד ויש לזה פוטנציאל אדיר ממש לשנות את איך שאתם חווים את העולם.
1. תנו שם לחלקים שלך
נסו להקדיש זמן לזהות את החלקים השונים בתוכם. תנו להם שמות. לדוגמה, "המבקר הפנימי," "האופטימיסט הנצחי" או "הילד הרגיש." ברגע שאנחנו נותנים שם לחלק, הוא הופך פחות מאיים ויותר נגיש. אנחנו יכולים להתחיל להבין אותו טוב יותר.
2. שאלו שאלות במקום לשפוט
במקום לשפוט את עצמכם על התנהגות מסוימת, נסו לשאול: "מה החלק הזה מנסה להגיד לי?" או "איך הוא מנסה לעזור לי?" לעיתים קרובות, נגלה שחלקים שנראו שליליים בעצם פועלים מתוך כוונה טובה ואולי רק זקוקים לאיזה כיוונון ואיזון כי היום כבר לא צריך אותם בעוצמה שהיינו צריכים פעם.
3. איזון בין החלקים
אהבה עצמית היא לא לתת לחלק אחד להשתלט, אלא ליצור דיאלוג פנימי שבו כל הקולות זוכים להישמע. תאר לעצמך שיחה בין ה"פרפקציוניסט" שרוצה שהכול יהיה מושלם לבין ה"משחרר" שרוצה שתנוח ותיהנה. כל אחד מהם חשוב, והשאלה היא איך למצוא את האיזון.
המגניבות שבפגיעות
בעולם שמקדש הצלחה והישגיות, להיות אותנטיים ולאהוב את עצמנו כפי שאנחנו זו חתיכת משימה, אבל גם אחד הדברים החשובים שיש. להיות כנים עם עצמנו ולזהות את החלקים הפגיעים בתוכנו דורש אומץ, אבל זה גם מה שפותח את הדרך לחיים מלאים ושלמים יותר. כשאנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו ומתחילים להקשיב לקולות הפנימיים, זה סופר מגניב כי אנחנו יוצרים בתוכנו בית. מקום שבו אנחנו מתקבלים, לא משנה איך נראים או מה השגנו היום—וזה החיבור הכי עוצמתי שיש.
אהבה עצמית היא תהליך. היא לא "פרויקט" עם תאריך סיום, אלא מסע שבו אנחנו לומדים להכיר את עצמנו ולחבק את כל החלקים שלנו – אלה שאנחנו גאים בהם ואלה שפחות. זוהי הזמנה לפתח סקרנות כלפי עצמנו, להיות גמישים עם הציפיות שלנו, ובעיקר לזכור שגם אם היום היה קשה, תמיד יש בנו את היכולת להעניק לעצמנו אהבה ותמיכה.
בסופו של דבר, אנחנו כל כך הרבה יותר מסך החלקים שלנו – ואנחנו ראויים לאהבה בדיוק כמו שאנחנו.
