נתחיל במשפטים שכולנו אמרנו לעצמנו מתי שהוא כשרצינו לדחות משהו:
"אני עובד הכי טוב בלחץ, נתפור את זה ברגע האחרון."
"מחר יהיה לי יותר זמן לטפל בזה."
"זה לא דחוף כרגע, אפשר לדחות את זה קצת."
"אין לי מצב רוח מתאים לזה עכשיו"
"זה בקטנה, אני אסיים את זה מהר כשאני אתחיל"
"אני צריך עוד קצת השראה לפני שאני מתחיל"
"קודם אעשה משהו כיף, ואז אחזור לזה עם יותר אנרגיות"
"אני יכול לדלג על זה עכשיו, ממילא אף אחד לא ישים לב"
"זה מסובך מדי, אני אחכה שיהיה לי יותר מידע"
"אם אחכה מספיק זמן, אולי זה ייפתר מעצמו"
"אין לי מספיק זמן עכשיו לעשות את זה כמו שצריך"
"זה לא כזה חשוב, אני אטפל בזה מתישהו"
"כבר חיכיתי עד עכשיו, עוד כמה שעות/ימים לא ישנו"
דחיינות היא תופעה שכמעט כולנו חווים במידה זו או אחרת. התחושה של “אני אעשה את זה אחר כך” טבעית וקוראת לכולנו, אבל גם גובה מחירים. אז למה אנחנו דוחים, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשבור את המעגל?
Image by wayhomestudio on Freepik
למה אנחנו דוחים?
לדחיינות יש שורשים עמוקים, ולעיתים קרובות היא נובעת מסיבות כמו:
- פחד מכישלון – תחושה שהדרך להשלמת המשימה לא ברורה עד הסוף ו\או החשש שהמשימה לא תבוצע בצורה מושלמת עלולים לשתק אותנו ולהוביל לדחייה שלה.
- עומס רגשי – משימות מורכבות או מאיימות עשויות לגרום לנו להרגיש מוצפים, ולכן נעדיף להימנע מהן.
- ניהול זמן לקוי – כשאנחנו לא מתכננים נכון את היום שלנו, קל להידחף לביצוע דברים פחות חשובים.
- חיפוש אחר סיפוק מיידי – המוח שלנו נוטה להעדיף פעילויות שמספקות הנאה מיידית (כמו גלילה בטלפון) על פני משימות שמצריכות מאמץ אך מספקות סיפוק מאוחר יותר.
איך זה משפיע עלינו?
דחיינות יכולה לפגוע באיכות החיים שלנו בדרכים רבות: תחושת אשמה, לחץ מצטבר, ופגיעה בביטחון העצמי. המצב שבו משימה שדחינו “מרחפת” מעלינו, יכול לייצר עומס נפשי שמלווה אותנו לאורך כל היום, אפילו בזמן שאנו עוסקים בפעילויות אחרות. לדוגמה, סטודנט שדוחה כתיבת עבודה עלול לחוות תחושת כובד מתמשכת, שמונעת ממנו ליהנות מזמן עם חברים.
בנוסף, דחיינות יכולה להוביל לפגיעה ביחסים עם אחרים. עובד שמאחר להגיש פרויקט עשוי לחוש מבוכה ואשמה מול המנהל או הצוות, מה שעלול לפגוע באמון ובתפקוד הקבוצתי. לאורך זמן, התסכול הפנימי שדחיינות מייצרת עלול להפוך לשחיקה נפשית ולהוביל להימנעות ממטרות חשובות נוספות.
חמישה טיפים להתמודדות עם דחיינות
- חלקו את המשימה לחלקים קטנים – לעיתים, אנחנו דוחים כי המשימה נראית גדולה מדי. חלקו אותה למשימות קטנות וברורות, ותתחילו בצעד הראשון.
- קבעו מועדים מוגדרים – שימו תאריך ושעה ספציפיים ביומן לביצוע המשימה. מועדים מוגדרים עוזרים להפוך את המופשט למוחשי.
- שבו על זה רק ל-4 דקות – תנו לעצמכם להתמודד עם המשימה למינימום 4 דקות – לפעמים זה עוזר להתגבר על הקושי הראשוני ובפועל פתאום תקלטו שאתם נשאבים לתוך המשימה ותופרים אותה או לפחות מתקדמים. ולפעמים תגלו שצריך עוד כמה סשנים כאלה של 4 דקות .
- זהו את הטריגרים שלכם – נסו להבין מה גורם לכם לדחות (לדוגמה, פחד מביקורת או חוסר מוטיבציה), ועבדו על הפחתת ההשפעה שלהם.
- תגמלו את עצמכם – הציבו תגמול קטן לכל שלב שהשלמתם. המוח שלנו אוהב תגמולים, וזה יעזור לכם להתקדם.
דרכים נוספות להניע פעולה
- שוחחו על זה עם מישהו קרוב – שיתוף במטרות ובאתגרים שלכם יכול ליצור תחושת אחריות ולעזור לכם להתחייב.
- שימו לב לסביבת העבודה – ודאו שהסביבה שלכם נקייה מהסחות דעת ותומכת בריכוז.
- ניצחונות מהירים – לעיתים קרובות, התחלה במשימה פשוטה יכולה לייצר מומנטום ולגרום לכם להמשיך לעבוד.
