חזרה משירות מילואים אף פעם לא הייתה קלה, אבל מאז ה-7 באוקטובר נדמה שהשאלה “איך ממשיכים מכאן?” הפכה לקשה מתמיד. האירועים הדרמטיים שפקדו את כולנו פתחו פצעים ישנים, יצרו חדשים, והציפו את המערכת הרגשית של כולנו במורכבויות שקשה להכיל. אז איך מתמודדים עם השיבה לשגרה, כשברקע יש סיכוי גדול או קטן שתיכף צריך לחזור פנימה.

החוויה: מה קורה כשחוזרים?

הישר מהלב של יותם נתנאל שכתב עם ים אותנטיות ורגש בדף הפייסבוק שלו (מובא כאן בהסכמתו וברכתו):

מילואימניקים רבים מספרים על מעבר חד בין שני עולמות. בנסיעה של חצי שעה עוברים מהקצה הכי קשה ועוצמתי של החיים למקום שפוי יותר שהרבה פעמים מרגיש כמו גן עדן פתאום. רגע אחד, אתה במציאות בשטח – תחושת אחריות, משמעות, אדרנלין, רעות וערבות שמי לא היה שם לא יכול להבין, ולעיתים גם סכנה ממשית. רגע אחר, אתה חזרה בבית, בחיים האישיים, דברים שנעצרו ודברים שהמשיכו – משפחה, זוגיות, עבודה, והקצב היומיומי שנדמה רחוק מתמיד. ההבדל הזה בין "שם" ל"כאן" עלול לייצר תחושות של ניכור, בדידות, חוסר טעם ותסכול. חלק מהחיילים שחוזרים מרגישים חיבור עמוק יותר למשמעות – בעוד שאחרים חווים בלבול ותהייה לגבי המטרות בחיים האזרחיים ולעתים אף לגבי מהות החיים בכלל. כל זה קורה תחת חוויות רבות שעוד לא היה זמן ויכולת לעבד אותן ואת התחושות שהן מעלות לגבי עצמנו, האהובים לנו, המדינה, צה"ל ועוד.

אצל חלק מהחוזרים מתעוררות תחושות פיזיולוגיות ורגשיות כמו עייפות כרונית, קשיי שינה, עוררות יתר (Hypervigilance), עצבנות ואפילו פלאשבקים שמחזירים רגעים משם. לתחושות הללו יש שמות מקצועיים – אבל לפני הכל, חשוב לזכור שהן אנושיות לחלוטין והגיוניות.

מה עושים? פרקטיקה והתמודדות יומיומית

1. תנו לעצמכם זמן להתאקלם

לא חייבים “לחזור לשגרה” במכה אחת. מעבר הדרגתי הוא לא רק לגיטימי, אלא מומלץ. אפשר להתחיל במשימות קטנות ופשוטות: לבשל ארוחה ביתית, לצאת להליכה קצרה, לשחק עם הילדים. חשוב להכיר בכך שהתפקוד שלכם לא חייב לחזור בבת אחת למה שהיה – וזה בסדר גמור.

2. שימו לב לגוף

המערכת הפיזיולוגית שלנו מושפעת ישירות מהמתח שחווינו. נסו להקדיש זמן לפעילויות מרגיעות שמחזירות אתכם לקרקע: נשימות עמוקות, יוגה, או אפילו מקלחת ארוכה ומרגיעה. פעילות גופנית כמו הליכה או ריצה קלה יכולה לעזור לווסת את ההורמונים שמופרשים במצבי לחץ.

3. דברו על זה

אל תשמרו הכול בפנים. מצאו אנשים קרובים – חברים, משפחה, או אפילו קולגות מהמילואים – ושוחחו על החוויות שלכם. אם אתם מרגישים צורך, אל תהססו לפנות לאיש מקצוע. טיפול פסיכולוגי או קבוצת תמיכה יכולים לספק לכם מקום בטוח לעיבוד מה שעברתם.

4. צמצמו גירויים

עוררות יתר היא סימפטום שכיח. נסו להקטין את החשיפה לגירויים חזקים: רעשים חזקים, חדשות בלתי פוסקות, או אפילו מריבות קטנות בבית. תנו לעצמכם סביבה שקטה ותומכת ככל האפשר.

5. מצאו משמעות

עבור חלקנו, החזרה הביתה מעוררת שאלות גדולות על תכלית ומשמעות. סופר הגיוני להרגיש כך. המעבר מלעשות מעשה כל כך ערכי ומשמעותי לחיי היום יום הרבה פעמים דורש לא מעט כוחות נפש. נסו למצוא משמעות בדברים קטנים: ישיבה עם חברים, שמש שמלטפת, הנאות קטנות, רגע עם הילדים, או אפילו יצירת שגרה חדשה שמתאימה למקום שבו אתם נמצאים עכשיו, אולי זה הזמן לעשות משהו שרציתם לנסות כבר הרבה זמן כמו ללמוד גלישה, בישול או כל דבר אחר שמסקרן אתכם. 

6. למדו לזהות סימנים שדורשים עזרה מקצועית

אם אתם חווים תסמינים כמו קושי תמידי להירדם, עוררות יתר שלא נרגעת, הימנעות חברתית או תחושת דיכאון ממושכת, אל תתמודדו עם זה לבד. פנייה לאיש מקצוע יכולה להיות הצעד הכי חשוב שתעשו עבור עצמכם.

אנחנו חיים בתקופה מורכבת, עם הרבה שאלות פתוחות ומעט תשובות ברורות. אבל אם נצליח לזכור שגם אנחנו – כמו כל אחד אחר – זקוקים לתמיכה, לעיבוד חוויות ולזמן להסתגל, נוכל לעבור את התקופה הזו עם יותר כוח ותחושת מסוגלות.